כבר 18 שנה מאז העקירה מגוש קטיף שאני עם חור כתום בלב, כאב שאי אפשר לתאר במילים. יחד עם הכאב העצום נמצאת הרגשת זכות גדולה, זכות שאני חלק מהסיפור הכואב והמשמעותי הזה, וזכות להיות חלק ממובילי הנוער בתקופה זו, תקופה בה גיליתי את העוצמה האדירה שטמונה בנוער. הרגשה שמחייבת להמשיך ולספר. אשמח להגיע לקהילות ולבני הנוער, כדי לספר את החלק המשמעותי הזה בהיסטוריה של עם ישראל, ולחזק בנוער את האמונה בכח שלהם במקום ובתקופה בה הם נמצאים, מתוך הסיפור של נוער הגוש. חשבתי שזו שיחה רק לנוער אבל בשנים האחרונות לחצו, והעברתי בלא מעט קהילות. מרגש במיוחד היה להגיע לשיחה של הורים ונוער יחד- הורים שצעדו והפגינו, ונוער שכבר לא יודע כלום. מיוחד להגיע לשיחות של אנשים מהצד השני של המפה הפוליטית, לראות את הדמעות,לשמוע את התובנות ולהכיר.